עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני אלונה. מי שמתעקש אפשר גם אלונוש. לפני כחמש שנים התחלתי לכתוב סיפורי טיולים. עם השנים הסיפורים הלכו והתארכו, הנסיבות השתנו, אנשים נכנסו ויצאו מחיי ורק דבר אחד נותר ללא שינוי - ההתמכרות לשערי הכניסה לנתב"ג. אני ג'אנקית של שדות תעופה למרות שיש לי פחד טיסות, אני מאוהבת בפקידי ביקורת גבולות והם מחזירים לי אהבה לרוב, אני מוכנה למכור את נשמתי למי שיסכים לקנות אותה תמורת כרטיס טיסה. לרוב סיפור הטיול נולד הרבה לפני שאני ממריאה ולפעמים הוא זה שמעצב ואולי אף מכתיב את הטיול כולו.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
קיץ 2009
חורף 2010
אביב 2010
קיץ 2010
סתיו 2010
אביב 2011
אביב 2011
•  קייב
קיץ 2011
•  בלגיה
סתיו 2011
סתיו 2011
אביב 2012
קיץ 2012
קיץ 2013
חורף 2013
אביב 2014
קיץ 2014
•  ברלין
סתיו 2014
חורף 2014
אביב 2015
•  מדריד
קיץ 2015
סתיו 2015
חורף 2015
חורף 2016
אביב 2016
קיץ 2016
חורף 2016
חורף 2017
אביב 2017
ינואר 2018

מילים. ראש השנה 2011

08/09/2014 12:03
אלונה

איך פגשתי את השנה החדשה


חזרנו הביתה בסביבות חצות. שבעים עייפים ודי מרוצים בסך הכול. מרים ואנה טרחו על שולחן עמוס ומעוצב. אני אוהבת לבוא אליהן. הן אוהבות אותי. איכשהו האהבה שלהן והרצון לעשות לי טוב באמת עושים לי טוב. חזרתי בתחושה שקבלת השנה החדשה עברה נפלא. פתגם רוסי גורס שאיך שתפגוש את השנה החדשה, ככה גם תבלה אותה. מכיוון שפתגמים רוסים אף פעם לא מאכזבים, אני בטוחה שאחלה שנה לפניי.

 

הבנים נרדמים מהר מאוד ואני עוד יושבת כמה שעות על מחשב. בסביבות שתיים כדור שינה מתחיל להשפיע ובתקווה להירדמות מהירה אני זוחלת למיטה. לא ולא. רעש של תוכנית טלוויזיה. קולות של מחיאות כפיים, קהל צוחק, מנחה בספרדית או איטלקית או כושלאמית צורח. מתחילה להתהפך מצד לצד. לקלל בשקט לקוות שתכף הבני זונה יכבו את הטלוויזיה וילכו לישון. כאמור לא ולא


שלוש בבוקר. קמה. מציצה מהמרפסת להבין מאיפה בא הרעש. מהבניין ליד. קומה א'. מהדירה של אסתר. אסתר בת 70 בערך. יש לה בבית המון כלבים וחתולים שהיא אוספת ברחוב. המון זה לא 15 גם לא 25. הרבה יותר. ואין אחד שלם. לכל אחד חסר משהו או לחלופין צמח משהו מיותר. אני אוהבת את אסתר. אוהבת לשבת איתה בגינה לעשן ולהקשיב לסיפורים שלה. אבל בשלוש בבוקר אני שונאת את אסתר.

 

שלוש וחצי. התוכנית הזאת לא נגמרת ואסתר כנראה לא מתכוונת ללכת לישון. קמה שוב. שמה משהו מעל פיג'מה ויוצאת החוצה. מנסה קודם מתחת לחלון "אסתר, אסתר". כלום. האור דולק הטלוויזיה מפוצצת את הלילה. עולה לקומה ראשונה. דופקת בדלת. כלום. הפעמון שבור. שוב דופקת בתקווה שמישהו מהנכים שלה יתעורר. לא. בייאוש אחרון לוחצת על ידית הדלת והדלת נפתחת לרווחה.

 

חבל שלא מתתי רגע לפני.

 

ענן של נסורת גרעינית, סירחון אטומי, תערובת של שתן חתולים וזיעה אנושית. הדירה חשוכה. על הרצפה שאריות של עיתונים, עלים וחרא. בכל מקום כלבים וחתולים. פינה מוארת בפלזמה 42 אינץ' שתלויה כמו חללית נוצצת מכוכב אחר בתוך המזבלה הזאת. על הספה מול הפלזמה שוכבת אסתר. עירומה. לבנה. ענקית. אלוהים כמה שהיא עירומה לבנה וענקית. וישנה. כנראה. אולי כבר לא.

 

אני עוצמת עיניים קוראת "אסתר, אסתר" ומייד סוגרת את הדלת. מאחורי הדלת מתחילות נביחות. מחכה. כלום. הטלוויזיה צורחת. שוב פותחת את הדלת. ואז מכל הכיוונים, מהפינות החשוכות, מהחדרים שמאחור, מתחת לשולחנות, מבין הכיסאות, מהתקרה, מהקירות, מהרצפה מתחילים לזחול להתקדם לקפץ לצלוע לעברי המוני כלבים וחתולים. חתול עם גב שבור אבל עדיין זוחל הבן זונה, כלב על שלוש רגליים, כלב בלי עין, חתול בלי אוזניים, כלב עם גידול בראש בגודל של כלב, חתול עיוור לגמרי, עוד כלב בלי אוזן. כל הגוש הזה נע לכיוון שלי ומשמיע קולותומעל לכל אלה, הגופה הלבנה של אסתר שמתרוממת מהספה. לגוש בשר יש עכשיו פנים. לבנות. מבוהלות. ענקיות. שיער לבן ארוך פזור לכל הכיוונים. עיניים מלאות אימה. פה נטול שיניים. נביחות יללות וטלוויזיה שממשיכה לצרוח.

 

שוב סוגרת את הדלת. אוטומטית מצטלבת אומרת אלוהים תעשה שהתמונה תצא לי מהראש כמה שיותר מהר. כעבור עוד עשר דקות הדלת נפתחת לחריץ קטן, אסתר מושיטה את היד, לוחצת את שלי ממלמלת "מותק תודה שלא הזמנת משטרה" ונועלת סוף סוף את שערי הגיהינום הזה.

4:30 אני שוב במיטה. דפיקות הלב נרגעות כשכבר עולה השמש.


אכן, אחלה שנה לפניי...




rinat
08/09/2014 12:40
רגע, מה, בדיעבד לא היתה אחלה שנה?
תציצי אחורה בלי זעם, תראי את הפרידות ואת ההתחלות החדשות של השנה ההיא, אפילו בלי לעצור דווקא בדיוק בראש השנה שאחרי.
לא הרבה, אבל הרבה, יותר טוב עכשיו?
ורק הולך ומשתפר?
מלכת העולם את. הנה שטיח אדום, אדום מעלי ורדים, בואי - בשבילך הוא נפרש. רק תקחי.
באהבת עולם,
ממני.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: