עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני אלונה. מי שמתעקש אפשר גם אלונוש. לפני כחמש שנים התחלתי לכתוב סיפורי טיולים. עם השנים הסיפורים הלכו והתארכו, הנסיבות השתנו, אנשים נכנסו ויצאו מחיי ורק דבר אחד נותר ללא שינוי - ההתמכרות לשערי הכניסה לנתב"ג. אני ג'אנקית של שדות תעופה למרות שיש לי פחד טיסות, אני מאוהבת בפקידי ביקורת גבולות והם מחזירים לי אהבה לרוב, אני מוכנה למכור את נשמתי למי שיסכים לקנות אותה תמורת כרטיס טיסה. לרוב סיפור הטיול נולד הרבה לפני שאני ממריאה ולפעמים הוא זה שמעצב ואולי אף מכתיב את הטיול כולו.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
קיץ 2009
חורף 2010
אביב 2010
קיץ 2010
סתיו 2010
אביב 2011
אביב 2011
•  קייב
קיץ 2011
•  בלגיה
סתיו 2011
סתיו 2011
אביב 2012
קיץ 2012
קיץ 2013
חורף 2013
אביב 2014
קיץ 2014
•  ברלין
סתיו 2014
חורף 2014
אביב 2015
•  מדריד
קיץ 2015
סתיו 2015
חורף 2015
חורף 2016
אביב 2016
קיץ 2016
חורף 2016
חורף 2017
אביב 2017
ינואר 2018

ריגה. אביב 2011

02/09/2014 18:19
אלונה

ריגה. לאטביה. דיווח יד-2

 (מבית טוב)




לאן הפעם, מי, ובעיקר למה אני מספרת


לאן הפעם: ריגה, בירתה של לאטביה.

מי: הצאר (שלי), הנסיך (שלי ושלו), המלכה האם (אמא שלו).

למה אני מספרת 1: את הטיול הזה אני הגיתי, יזמתי, הצעתי, שכנעתי, בדקתי, הזמנתי,אישרתי, כרטסתי, חיפשתי,תייקתי, התכתבתי, העתקתי, הדבקתי, הדפסתי, ארזתי, חיבקתי, נישקתי,ליוויתי למונית באמצע הלילה, טיילתי שלוש פעמים ביום עם הכלב, צ'וטטתי, סימסתי, פגשתי, חיבקתי, נישקתי,פרקתי, כיבסתי. חוץ מלהיות נוכחת פיזית בשני דיוטי פרי עשיתי למעשה את הכול.

למה אני מספרת 2: להפתעתי הרבה הצאר הביא איתו פנקס עם דיווח כתוב. ומצלמה מלאת תמונות. שם לי את שניהם על שולחן עבודה ואמר בלקוניות "תכתבי משהו".

ובכן, מקווה שהבנתם כבר שזה הולך להיות דיווח יד שנייה אבל כמו שאמרתי מבית טוב ובאחריות. שבו בנוח, אנחנו יוצאים לעיר שמעולם לא הייתם בה, וספק רב אם תהיו. הדיווח מובא כאן בלשונו של הצאר. אני אצטרף מדי פעם בקריאות ביניים בסוגריים.


יום א'

המראנו. נחתנו. ניג'וס ארוך בביקורת דרכונים. באיזה כתובת נתגורר בריגה? אלוהים יעזור לי,לא זוכר. הכתובת עם כל הניירות במזוודה (איך במזוודה אם שמתי לך את זה בתיק יד). נאלץ להמציא כתובת. אחרי התמקמות בדירה יוצאים לטייל.



הילד מיילל. קר לו. בית קפה נחמד. חוץ מקפה יש גם הרבה אוכל. הילד מיילל. רעב. למה זה לוקח להם כל כך הרבה זמן. אני נזכר שבנתב"ג הוא חיסל שתי פיצות (ב-3 לפנות בוקר פיצות?), לאיפה כל זה נכנס לו? שילמנו לבעל הדירה 100 יורו פיקדון. עכשיו צריך לזכור לקחת את זה ממנו בחזרה. האוכל הוא לא הצד החזק בבית קפה. נראה איך יהיה הקפה. הברמן מנסה לג'נגל עם בקבוק כלשהו. הבקבוק כל הזמן נופל לו. כדאי שיחפש מקצוע אחר. הקפה מצוין. 



הרחובות ריקים. סוף שבוע. אחרי האוכל – העיר העתיקה. יפה. נקי. אירופה. הילד זולל גלידה –מאזן את הטמפרטורה של בפנים עם זאת שבחוץ. ים של חנויות, מזכרות, שטויות. מזג אוויר מתחיל להיות נעים. חמים. אימא'לה יותר ממרוצה. מחפשת בקדחתנות מגנטים למקרר ותכשיטי ענבר. בקושי רב מצליח לעצור אותה (מסתבר שלא לגמרי הצלחת). עוד בית קפה. עוד גלידה לילד. עוד קפה לבני אדם. מה צריך יותר מזה?





ריך לזכור שאת ריגה בנו בעיקר הגרמנים. והעיר העתיקה נראית מערבית לגמרי בסגנון המוכר והטוב של ערים אירופאיות עם כיכר מרכזית, בתי קפה, סימטאות וכנסיות. בעיר החדשה נשארו רק שרידים של העבר הסובייטי. כולל הפסל של חירות שכנראה בכל פעם סימל חירות ממישהו אחר).





זוחלים הביתה בסביבות חמש בערב. סופר מול הדירה. עגלה עמוסה. כולם מאושרים (תשמור על המחשבה הזאת בבקשה) הילד משחק בדולפין בתוך האמבטיה. אימא'לה שוכבת בחדר קוראת. קולות רשרוש מהחדר (אוכלת במיטה?) ואולי זה הבית שמרשרש. הבית לפעמים זז קצת ורועד כי החשמלית עוברת מתחת לחלון.



אני מתחיל להתגעגע לכלב. וקצת לאישה (!!!!!) עוד שעה שעתיים ארוחת ערב. 




יום ב' 

8 בבוקר ארוחת בוקר. הולכים לקחת את הרכב. הרכב לא חדש. אבל נוסע עצמונית. שותים קפה. הילד כרגיל אוכל. (הרגע אכלתם ארוחת בוקר!)


נוסעים לסיגולדה (מרחק של 20 דקות מריגה. עיר עתיקה עם מצודה, רכבל,יער, נוף). אין פה שום דבר מיוחד חוץ מפיצה מרגריטה שהילד בולע (שוב??). אנחנו קצת עוזרים לו. מתקדמים למצודה. ערימות של שלג. יפה יפה יפה. בעיקר כי אין אנשים.



הילד מסרב לצאת מתוך השלג. הרגליים של הילד רטובות. מזל שלקחנו זוג נעליים נוסף. חבל ששכחנו את הגרביים.



עולים למגדל תצפית שבמצודה. בקיץ בטח עוד יותר יפה.





אחר כך למערת גוטמניה. איזה שהוא חור עם מעיין. על פי האגדה – מי מרפא. גוטמניה היה איזה רופא אליל שריפא אנשים עם מים ועשבים.





בתעלה שט ברבור שיוצא מהמים ומתחיל לרדוף אחריי. בטח רעב. הילד מנסה להציק לו. הנבלה מתעלם מהילד וממשיך לרדוף אחריי.



חוזרים לריגה. בדרך עוצרים במוזיאון הפתוח, מוזיאון אתנוגרפי. בכניסה המפה של המוזיאון. מבינים שייקח לנו יומיים לעבור אותו. עושים אחורה פנה וממשיכים.

 



שוק של ריגה. ים של זבל, ראשי חזירים ואלכוהוליסטים רוסים. לא ברור מה מסריח יותר. הילד סותם את האף. קונים עוף מעושן, אמיתי. הריח משכר לגמרי. ריח הילדות . (כן, כן, כן, מי שלא טעם עוף מעושן לא יודע מה שהוא מפסיד. "עוף ריגה" נחשב למעדן, בזמנו כל מי שנסע לריגה תמיד הביא לאהוביו שני דברים: תכשיט מאמבר ועוף ריגה באריזת וואקום. גם לי הביאו). ביקשנו שני עופות באריזות וואקום לקחת הביתה. אין. רק בקיץ יש אריזות כאלה. הבטיחו להביא במיוחד שני עופות מהמפעל ליום חמישי. מקווה שלא נשכח לחזור לשוק לקחת אותם.



גשם. שוב סופר שליד הבית. קונים מעמיסים פורקים. משאיר את האוטו ברחוב מתחת לבית. הלפטופ נתקע, מוריד עדכונים כבר שלוש שעות. אחרי ארוחת ערב טובה הילד שוקע באמבטיה ובתשע נרדם עייף מהשלג. העוף היה מעולה. בירה וכרוב כבוש מהסופר לא פחות טובים. המקרר לא מתרוקן. נצטרך מתישהו לאכול ולשתות כל מה שיש שם. נדמה לי שהגשם הפסיק לרדת. השעה תשע ורבע. כולם כבר מעולפים. שקט. רק המקרר משמיע קולות משונים. אם אני אתן לו מכה מעניין אם הוא יפסיק להרעיש (בבית הפטנט הזה עובד מצוין). אני אלך לישון. אין כלום בטלוויזיה. הלפטופ כנראה מת. חוזר הביתה וקונה אייפון, לפחות יעבוד כמו שצריך וגם יקלוט אינטרנט (אשריי המאמין).




יום ג'

התעוררנו. אכלנו. תודה לאימא'לה. תפוחי אדמה מטוגנים, נקניקיות ומעדנים שונים. יצאנו. ליד הרכב מנסים להחליט לאן לנסוע. מזג אוויר סגרירי ומעורפל. נוסעים לים – ליורמלה. (יורמלה – עיירה על חוף הים הבלטי. עיירת חוף בקיצור. כמו ורנה בולגריה, גם בה החיים מתחילים רק בקיץ). חצי שעה נסיעה. הילד מנמנם במושב האחורי, עייף מארוחת הבוקר. בכניסה ליורמלה איזה שהוא צ'ק-פוסט בשולי הכביש. כמובן שאנחנו חולפים על פניו. היה כתוב משהו אבל הכלל אומר, אם לא עוצרים אותך תמשיך לנסוע. (כתבתי לך על זה בחוברת ההוראות, עמוד 8 נדמה לי) הגענו לאן שה-GPS לקח אותנו. מסתכלים מסביב. לא רואים כלום.




נוסעים אל הים הכחול (הים הבלטי). שביל מוביל אל הים. וילות ובתי מלון. גדרות. מטיילים על הים. שלג. חול. מים קפואים. הילד שוב שוכב בערימה של שלג. זה לא ילד, זה איש השלג.



חוזרים ליורמלה הריקה. פיצה לילד. קפה וכדורי גבינה לבני אדם. טיול במדרחוב. קניות. 




בסביבות שתיים חוזרים לריגה לאיזה מרכז שנקרא "גו-פלנט" רכז קרטינג, באולינג ושות' בפאתי ריגה) כי הילד לא מפסיק לנג'ס מאז שנחתנו. הכתובת שהייתה רשומה התגלתה כחנות רהיטים. מרוב ייאוש מסתובבים באזור. האזור דומה לקריות נידחות של קולחוז "זריחת שמש העמים". כעבור רבע שעה נתקלים במקרה ביעד. הילד נטרף בקרטינג. אחר כך כל מיני סימולטורים. אחר כך מקדונלדס כדי שהאושר שלו יהיה מושלם. 


הילד זולל ולא שם לב לבני נוער שיושבים מסביב. תלמידי תיכון, בני 14, 15. בהשוואה למה שזכור לי מקריות הקולחוז "זריחת שמש העמים", הרוסית שם הייתה הרבה, הרבה יותר גבוהה. אימא'לה מביטה ומקשיבה לחלאות הצעירות האלה ובהדרגה נכנסת להלם. אני אומר לה שזה לא דור העתיד שלנו, זה דור העתיד שלהם, של לאטביה. ככה שהיא לא צריכה להתרגש. הם אלה שצריכים לדאוג. 


חוזרים בסביבות שש בערב. כולם נחים. כבר כמעט חצי שעה שאני מנסה להבין אם אני רעב או לא. בבניין למטה יש מועדון לילה עם מסעדה. פתוח עד מאוחר. אולי נרד לשם לאכול משהו. אימא'לה גם מתלבטת. אבל מוכנה ללכת לכל מקום בשביל החבר'ה. הילד בינתיים מאוד מרוצה מהכול. וזה הרי מה שחשוב. (נכון. מה שנכון, נכון)



יום ד'

כמובן שאתמול לא הלכנו לשום מקום. בתשע בערב כבר כולם ניתקו את הפלאגים. התעוררנו כרגיל. ארוחת בוקר. ב-10 נוסעים לגן חיות. בחורף המראה קצת עצוב.הכול ריק.



כעבור שעה וחצי מתחיל גשם קל ואנחנו בורחים למוזיאון המכוניות (כבר פחדתי שלא תגיעו לשם). הסתובבנו איזה שעה עם הילד. אימא'לה אמרה שהיא תשב בלובי ותקרא. למוזיאון היא סירבה להיכנס (במוזיאון מוצגים בין היתר כלי רכב של "גדולי האומה" לשעבר).



מחליטים לאכול במסעדה של המוזיאון. חוץ מאיתנו יש כאן עוד איזה שלושה אנשים. מתיישבים. אני מבקש מהמלצרית תפריט. היא מציעה לי ללכת לדלפק ולקחת לבד. אני מציע לה ללכת לכיוון אחר לגמרי. קמים ויוצאים.


בדרך מקדונלדס שמעולם לא מאכזב (אלוהים, יצא לכם לטעום גם אוכל בריגה?) הילד זולל את ההמבורגר שלו ומאוד מרוצה. כל הזמן יורד גשם. מחנים ליד הכניסה לעיר העתיקה ואוכלים במסעדה נהדרת (אוף, ברוך השם) "הכבאי האדום" או משהו כזה. המרק נהדר והשיפודים עוד יותר. לא זול פה.



הביתה. הילד מאוד התעייף, מבקש טלוויזיה ומנוחה. את ריגה הוא לא רוצה לעזוב. אהה, הצ'ק פוסט מאתמול בכניסה ליורמלה שממנו התעלמנו, מסתבר שצריך לשלם דמי כניסה לעיר. מה שמצחיק זה שביציאה אף אחד לא בדק כלום. חיסכון לא נורמלי של 1 לאט. ומה אם היו תופסים אותנו? בגדול לאטביה מאוד מתורבתת. יותר מבולגריה (לא ללכלך לי על בולגריה) למרות שאיכות הכבישים בשתיהן זהה.



יום ה'

התעוררנו קמנו אכלנו. בעשר נסענו לשוק לאסוף את העופות בוואקום. מזג אוויר מגעיל. שוב ראשים של חזירים. הילד שוב לא אוהב אותם. פעם אחרונה נכנסים לעיר העתיקה. אימא'לה מבינה שהמזכרות שהיא כבר קנתה לא יספיקו לכולם. החלפת כסף ודהירה בין החנויות. מזג אוויר עדיין מגעיל. קניון פלצני עם טימברלנד ואיב-סאן-לורןקפה. אימא'לה קונה עוד כמה ספלים למתנות (כן, תודה, באמת לא היית צריכה)


בערך בצהריים חוזרים הביתה. הילד שוב אכל המבורגר. אורזים. מזג אוויר עדיין מגעיל. 8 מעלות וגשם. עד שמונה בערב יש זמן. אולי אצליח לשכנע את הילד לישון קצת. לילה ארוך לפנינו. צריך להתקשר לבעל הבית שיחזיר את הפיקדון וייקח מפתח. בעצם זאת הבעיה שלו. אם ירצה, שיתקשר בעצמו. (100 יורו שלך אצלו בפיקדון וזאת בעיה שלו?) מזג אוויר פתאום משתפר. הגשם מפסיק. יצאנו לטייל לכמה שעות.


ריגה היא עיר יפיפייה. מה שהכי נעים שבשום מקום אין ערבים. זה פלוס ענק (אני לא מגיבה פה), המחירים סבירים, בוטיקים,מסעדות. כמו בפריז (לא הגזמת בכלל). בעוד כמה שעות אנחנו עוזבים. חבל. אפשר לעשות פה חופשה נהדרת בקיץ. (להזכירך יש לנו כבר כרטיסים לקיץ)


אני אלך להעמיס את המזוודות לרכב. מקווה ששום דבר לא יישפך ולא יישבר (לעופות ולוודקה שלום) החזרנו את המפתחות של הדירה, קיבלנו את הפיקדון. השארנו את הרכב בחניון של שדה תעופה ומשם הסעה לנמל עצמו. במשרדי אייר בלטיק זרקנו את המפתחות לתיבה. ראשונים בתור לצ'ק-אין. שלוש מזוודות בדרך חזרה (בהלוך היו שתיים) משלמים 60 יורו (שוב תודה על הספלים, באמת לא הייתם צריכים). בית קפה בדיוטי פרי. מחכים לטיסה. הילד ישן על הספסל. אימא'לה קוראת. נמל תעופה קטן, נקי, נוח. כמעט ואין אנשים. החנויות פתוחות. הילד מתעורר ודורש אוכל. אני אלך לחפש מה לדחוף לו לגרון כדי שיהיה מרוצה (במקור היה כתוב "כדי שיסתום" אבל לא יפה להגיד ככה על הילד).


עד כאן הדיווח. התובנות הסובייקטיביות של הצאר הסתכמו במשפט אחד בלבד:


אחלה ריגה, אחלה תכנון, את החופשה הבאה תתכנני בבקשה באירופה האמיתית






rinat
ינינה
05/11/2016 12:21
הסיפור הזה נפלא. קראתי פעמיים. בפעם הראשונה לפני הנסיעה נבהלתי נורא : מה תעשה הילדה ?(לא יהיה שלג) והאיש לא שותה קפה. קראתי עכשיו אחרי שחזרנו וצחקתי נורא. השוק מצוחצח נקי ויש בו שפע. לא ראינו לא חזירים ולא עופות מעושנים. הקטנההתפלשה בערמות של שלכת והאיש שתה בירה מקומית מצויינת. חמש שנים מפרידות בין הטיול של הצאר לשלנו. האם יתכן שריגה כל כך השתנתה? מסמך היסטורי יש לך פה
אלונה
05/11/2016 13:15
יקירתי, הוא היסטורי מכל הבחינות. לא רק ריגה השתנתה. גם הצאר כבר לא איתנו, הילד כבר לא מתלהב משלג ואני כבר לא שולחת במקומי אף אחד שיגלה עולמות חדשים :-) התענגתי על ריגה שלך אגב.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: